<h1>תוספות ר"ש ב"ר אברהם משאנץ — פסחים</h1>
<h2>דף ט.</h2>
[פסחים ע"ז ע"ב] שאין הבשר ניתר באכילה עד שיזרק הדם. תימא אימא דוקא שלמים דאית בהו שתי אכילות אבל עולה דכולה כליל מנלן דאימא כי היכי דלית בי' מעילה אחר שנזרק הדם כדתנן במעילה בפ' חטאת העוף [דף ט' ע"א] לית בי' נמי מעילה קודם זריקה דהא[י] קרא בשלמים כתיב אבל עולה דלית בה שתי אכילות לא, וי"ל דר' אליעזר לא חשיב הך חומרא, ועוד נראה (לר') [לי] לתרץ דר' אליעזר הוה יליף עולה מק"ו דר' יהושע דלקמן ואפי' שלמים נמי הוה מצי למילף אלא מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לי' קרא.
<h2>דף יא.</h2>
[פסחים כ"ח ע"א] ותנן נמי גבי ע"ז כו'. אומר ר' דרבנן דמתני' היינו ר' יוסי בפ' כל הצלמים [דף מ"ג ע"ב] אי נמי מצינן למימר דהיינו נמי דרבנן דהתם דאמרו לו אף הוא נעשה זבל ומגדל צמחים ורחמנא אמר [דברים י"ג] לא ידבק בידך מאומה מן החרם (דהא דשרי) [והא דשרו] הכא היינו משום דגבי חמץ כתיב [שמות י"ג] לא יאכל ואינו אסור אלא כדרך הנאה וכי האי גוונא לאו דרך הנאה הוא אבל בע"ז לא כתיב לא יאכל ואפילו [שלא] כדרך הנאה אסור, מ"ר. חמץ דלשאר מימות. דלא אשכחן דשני בשום דוכתא גבי חמץ ים המלח ומיהו לרבה נמי מועלת שחיקה דע"ז נמי בשאר מימות כדמוכח בסמוך דפריך שחיקה קשה לרבה ומשני כאן בים המלח כאן בשאר מימות. איפכא מסתברא. לשון איפכא לא נתיישב לי דמה שייך איפכא כיון שרבה השוה אותם. ע"ז דלא (ממאסא) [ממיסה] בעי שחיקה. נראה הי' לפרש דבעי למימר רב יוסף דבשאר מימות בעי שחיקה דבמאי דקאמר חמץ דממ(א)יס לא בעי פירור קאמר ע"ז דלא (ממאסא) [ממיסה] בעיא שחיקה ומסברא חמץ קאי אשאר מימות דבשאר מימות נמי ממ(א)יס כשהוא שרוי במים. וכן מוכיח נמי הא דתניא כוותי' דרב יוסף והשתא לא פליגי רבה ורב יוסף אלא בחמץ אבל בע"ז לא, אבל אינו יכול להיות דמסתמא אהא דקאמר (דבהלא) [רבה לא] בעי שחיקה דהיינו בים המלח קאי רב יוסף [ואמר] בעי שחיקה, ועוד אי לא פליג אלא בחמץ ולא בע"ז א"כ מאי תניא כוותי' דר"י ומאי קאמר שחיקה קשה לרבה, שוב חזר ר' ואמר דלא פליג אלא בחמץ וכי קמצריך שחיקה בע"ז היינו בשאר מימות אבל לים המלח שרי בעיני' כדתנן [בע"ז דף מ"ב ע"ב] גבי צורת חמה וצורת לבנה צורת ד(י)רקון יוליך לים המלח ולא מצריך שחיקה, וכן במעות חטאות המתות ובמקדש בזמן (הוה) [הזה] דקתני בהו ים המלח כדתנן בנזיר [דף כ"ד ע"א] ובמעילה [דף י"א ע"א] ולא מצריך בהן שחיקה, ולא מסתפק בהו תלמודא אלא הכא משום דקתני שוחק בריש[י'] דמלתא ואיכא למימר דקאי אכולה מלתא ולמסקנא דהכא הכי הוי אליבא דרבה חמץ וע"ז (שאין) [שוין] דבשאר מימות בעי שחיקה ופירור ובים המלח לא בעי שחיקה ופירור, וה"פ חמץ דלשאר מימות אשתמע שפיר גבי חמץ בעי פירור ע"ז דמשמע דמיירי בה בים המלח כדאיירי לעיל מינה גבי צורת לבנה צורת ד(י)רקון לא בעי שחיקה. ורב יוסף (ד)סבר דאע"ג דלעיל גבי צורת חמה איירי בי' ים המלח היכא דקתני סתמא מיירי בכל מימות ולהכי קאמר ע"ז דלא (ממאסא) [ממיסה] בעי שחיקה חמץ דנהמא דממ(א)יס לא בעי פירור וליכא בין רבה ורב יוסף אלא חמץ דנהמא בשאר מימות, ובכמה מקומות אשכחן דקתני ים המלח ומועיל בשאר מימות, ויש לפרש כולה בשאר מימות על ידי שחיקה כי ההיא דסוף כל הצלמים [דף מ"ט ע"ב] דתניא ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח דיש פדיון לע"ז ובחבית שנתערבה אמרינן בגמ' [שם] שקיל ד' זוזי ושדי בנהרא וכן בנזיר [שם] ובמעילה [שם] תנן הפריש מעות לנזירותו ומת מופרשין דמי חטאת ילכו לים המלח אלמא מעות של הקדש שאין להם פדיון בעי ים המלח (ובערבין) [ובערכין] [דף כ"ט ע"א] אמר ההוא גברא דאחרימנהו לנכסי' שקול חדא ושדי בנהרא וכן ביומא
פר' הוציאו [דף נ"ה ע"א] גבי לא היו שופרות לקיני חובה קאמר ונשקל ד' זוזי ונישדו בנהרא. הקשה ר' לרבנן דלית להו בע"ז מפרר וזורה לרוח ומה יעשו מע"ז אטו כל שעה יוליכנה לים המלח ודנתי לפניו על כרחי' ודאי שוחק ומטיל לשאר מימות לא מצי למימר כדמוכח בכל הצלמים [דף מ"ד ע"א] דתניא אמר להם ר' יוסי והלא כבר נאמר [דברים ט'] ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל אמרו לו משם ראי' הרי הוא אומר [שמות ל"ב] ויזר על פני המים לא נתכוין משה אלא לבודקם כסוטה הרי מדאצטריכו רבנן לההיא טעמא מכלל דלא מהניא שחיקה בשאר מימות והיינו טעמא לפי שהמים מוליכים אותו על ידות הנהר אבל לרבנן מפרר וזורה לרוח במקום שאין מגדל צמחים דבהכי סגי כדמוכח התם.
[פסחים כ"ב ע"א] והרי דם דרחמנא אמר כו'. משמע השתא דדם לא הוי בכלל נבלה מדלא משני כשהותרה נבלה היא ודמה הותרה כדמשני לעיל גבי חלב וכן משמע בפ' המנחות והנסכים [דף ק"ו ע"ב] שהעידו על דם נבלות שהוא טהור, וקשה לר' מהא דאמר בריש המוציא יין [דף ע"ז ע"א] דם נבלות בית הלל מטמאין אמר ר' יוסי בר יהודה אף כשטמאו בית הלל לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית אלמא חשיב לי' כבשר, וקשיא נמי אמאי צריך קרא לר' ישמעאל בריש בהמה המקשה [דף ע"ב ע"א] ובריש סנהדרין [דף ד' ע"א] דרביעית דם מטמא באהל תיפוק לי' הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית דכבשר חשיב וגם לר' עקיבא אמאי איצטריך לי' קרא לדם הבא משני מתים, מיהו יש לתרץ דגבי מת שאני משום (דהוא) [דאינו] מטמא (כמת) [במת] אלא מידי דאין גזעו מחליף כדקאמר בריש דם הנדה [דף נ"ה ע"א] אבל דם גזעו מחליף, ולית (לך) [לן] לטמויי' משום דדמי לבשר, אבל מן האחרים קשה, ותירץ ר' דהא דמטמאי' לי' בפרק המוציא לאו משום דחשיב כבשר אלא יש שום קרא דדרשי' מיני' דדם נבלות (בשר) טמא ומסברא משערין ברביעית הואיל ויכול לקרוש אבל בלא רבוי לא חשבי' דם [כ]בשר ובמעילה [דף י"ז ע"א] נמי מפיק דם השרץ מוזה לכם הטמא אבל אי לאו קרא (דקשרו) [משרץ] לא הוה ידענא לי' (וה"ה דהעידה) [וההיא דהעידו] דהמנחות והנסכים פליגא אההיא דבית הלל כדאיתא התם, מ"ר. ומועלין בהן. מדרבנן אבל מדאורייתא (לו) [לא] כדאמרי' בפ' הוציאו לו בסופו [דף י"ט ע"ב] דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין (כו') [בו], וקשה לר' דהא [ב]מסכת מעילה [דף י"א ע"א] בפ' ולד חטאת משמע שמועלין מדאורייתא דתנן ר' שמעון אומר הדם קל בתחלתו ו(א)חמור(י) בסופו ובגמרא קאמר ת"ר מועלין בדמים דברי ר' מאיר [ו]ר' שמעון וחכמים אומרים אין מועלין מאי טעמא דמאן דאמר אין מועלין אמר עולא אמר קרא ואני (הנה) נתתי[ו] לכם שלכם הוא אלמא דמאן דאמר מועלין מדאורייתא קאמר ועל כרחין כשיצאו לנחל קדרון פליגי דאי קודם זריקה פליגי א"כ קשה דר' שמעון אדר' שמעון דר' שמעון קאמר מועלין ובמשנה קאמר דם בתחלה אין מועלין בו, ונראה לר' דל"ג התם מאי טעמא דמאן דאמר אין מועלין אלא ה"ג מאי טעמא אין מועלין ואמתני' קאי דתני דם בתחלה אין מועלין בו, מ"ר. מה מים מותרין אף דם מותר. תימה לי אכתי מנלן דדם קדשים אין מועלין בו והא לא אתקש למים אלא דם הנשפך כמים כדדרשי' דם הנשפך כמים מכשיר כו' ודם קדשים לא נשפך כמים הוא כדאמר לעיל בפ"ק [דף ט"ז ע"ב] ותירץ ר' דכיון דאשמעי' חד קרא בדם דשרי בהנאה א"כ על כרחין לא תאכל דכתיב גבי דם לא איסור הנאה משמע ושרו כולי דמים בהנאה ואע"ג דאיכא תרי לאו חד לדם חולין וחד לדם קדשים מ"מ גילוי מילתא בעלמא הוא דכולהו לא תאכל דם הוי איסור אכילה. ואימא כמים (הנסוכין) [הניסכין] על גבי המזבח. וא"ת א"כ לשתוק מהיקשא ואנא ידענא דאסור מלא תאכל י"ל דהא היקשא איצטריך לענין הכשר ולא קאמר שיהא (במים הנסוכים) [כמים הניסכים] לענין הא דנילף מיני' מידי אלא כלומר מהכא לא מצית למילף דשרי דם בהנאה דמצי למימר דמים דקרא לאו במים המותרים מיירי.
<h2>דף יא:</h2>
[פסחים כ"ו ע"א] כתיב הכא ושמו וכתב הכא הערופה. תימה לר' אמאי אצטריך תרי למעוטי בחד סגי דלהכי כתבי' רחמנא דלא נילף מינייהו וליכא למימר סד"א דמהאי קרא דכתיב בי' מיעוט לא ילפי' אבל מאידך ילפי' דא"כ לשתוק קרא ממיעוטא דהא ע"כ שוין הן הני תרי קראי ולית בהן שום צריכותא מדחשיב להו באין כאחד למאן דאמר אין מלמדין, ומיהו יש לומר דאי לא הוה כתב אלא חד מיעוט לא הוה ממעטינן למילף אלא מילתא דלא דמי כל כך למיסר אבל מילתא דדמי למיסר לגמרי לא להכי צריכי תרוויהו והא דלא מייתי בע"ז פרק ר' ישמעאל [דף נ"ד ע"ב] בשמעתא דשביעית תופס דמיו אלא חד מיעוט אין לחוש דבקדושין מייתי (בהו) [להו] בספ"ב [דף נ"ח ע"א]. בפ"ק דחולין [דף י"א ע"א] דריש דרשה אחרת מהערופה וטובא כתיבי אמר לי ר' דמעילה ילפי' (מעגלה) [בעגלה] ערופה מדכתב בה כפרה כקדשים בפ"ק דחולין [שם] והתם פי'.
<h2>דף יד.</h2>
[פסחים כ"ו ע"א] שאני היכל דלתוכו עשוי. פי' בקו' ואין הנאת צלו נאסרת שאין זו דרך הנאתו וא"ת והא לא כתיב בי' אכילה וא"כ אפילו שלא כדרך הנאתו אסור י"ל משום דמעילה ילפי' חטא חטא מתרומה במס' מעילה בפ' הנהנה [דף י"ח ע"ב] ובתרומה כתיב אכילה, ולי נראה משום דהיכל מחובר ואין מעילה במחובר והא [ד]אמר דתלוש ולבסוף חברו יש בו מעילה כדמוכח במס' מעילה בסוף פ' הנהנה [דף כ' ע"א] הני מילי הקדישו ולבסוף חברו אבל חברו ולבסוף הקדישו לא כדמוכח התם והיכל חברו ולבסוף הקדישו הוא כדאיתא נמי במעילה בסוף ולד חטאת [דף י"ד ע"א] דאמר שמואל בונין בחול ואחר כך מקדישין, מיהו קשה מהא דאמר במס' ערכין פרק האומר משקלי [דף כ"א ע"א] גבי המשכיר בית לחבירו והקדישו כו' וקאמר כיון דדר בי' נפיק לחולין ומדנפיק לחולין אלמא יש בו מעילה מדאורייתא ובבנאו תחילה מיירי, וצריך לומר דההיא דסוף הנהנה (ד)דחויא בעלמא הוא דקאמר ריש לקיש אבל לפי האמת יש בו מעילה, וא"ת והא גבי ע"ז בפ' כל הצלמים [דף מ"ח ע"ב] תנן דאסור לישב תחת האשרה י"ל דאשרה דרך הנאה דלצל עשוי' ועוד דגבי ע"ז לא כתיב אכילה ואפי' שלא כדרך הנאה אסור, מ"ר.
<h2>דף טו:</h2>
[פסחים ל"ו ע"ב] ור' שמעון תרומה כתיבא בהו כתרומה מה תרומה מותרת לאונן אף ביכורים. תימה לר' דבפרק בתרא דמכות [דף י"ז ע"א] תניא ותרומת יד(י)ך אלו הביכורים אמר ר' שמעון וכי מה בא ללמדנו אם לאוכלו חוץ לחומה פי' דכתיב ברישי' דקרא לא תוכל לאכול בשעריך ק"ו ממעשר הקל, והשתא אמאי לא אצטריך ללמד לאכלו חוץ לחומה שלוקה דאע"ג דאתו מק"ו דמעשר הקל מ"מ אי לאו דאית בי' קרא הוה אמינא (דאינו לוקה משום דתרומה קרי' רחמנא כדדרשי' הכא) דאע"ג דאיכא למילף בק"ו ממעשר הקל דאסרי לאונן מ"מ דכיון דתרומה קרנהו רחמנא אמרינן מה תרומה שרי לאונן אף ביכורים כו' ובשמעתין דהתם גופי' איתא הך פירכא דקפריך התם לדברי ר' שמעון מה למעשר שכן אסור לאונן והשתא היא גופא נילף מינה שיהא ביכורים אסורים לאונן בק"ו ממעשר אלא בעל כורחי' משום דתרומה קרנהו רחמנא כדאמר הכא וא"כ [לענין] אכילת (חמץ לחומרא) [חוץ לחומה] נמי נימא הכא כדפר', ונ"ל לתרץ דודאי אנינות אית לן למעוטי משום דתרומה קרנהו רחמנא (כיון דאיכא) [אבל לענין חוץ לחומה איכא] למילף ממעשר [טפי] משום דשניהם ענין אחד הם ששניהם טעונים קריי' והבאת מקום.
<h2>דף יז.</h2>
[פסחים כ"ב ע"א] והרי דם דרחמנא אמר כו'. משמע השתא דדם לא הוי בכלל נבלה מדלא משני כשהותרה נבלה היא ודמה הותרה כדמשני לעיל גבי חלב וכן משמע בפ' המנחות והנסכים [דף ק"ו ע"ב] שהעידו על דם נבלות שהוא טהור, וקשה לר' מהא דאמר בריש המוציא יין [דף ע"ז ע"א] דם נבלות בית הלל מטמאין אמר ר' יוסי בר יהודה אף כשטמאו בית הלל לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית אלמא חשיב לי' כבשר, וקשיא נמי אמאי צריך קרא לר' ישמעאל בריש בהמה המקשה [דף ע"ב ע"א] ובריש סנהדרין [דף ד' ע"א] דרביעית דם מטמא באהל תיפוק לי' הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית דכבשר חשיב וגם לר' עקיבא אמאי איצטריך לי' קרא לדם הבא משני מתים, מיהו יש לתרץ דגבי מת שאני משום (דהוא) [דאינו] מטמא (כמת) [במת] אלא מידי דאין גזעו מחליף כדקאמר בריש דם הנדה [דף נ"ה ע"א] אבל דם גזעו מחליף, ולית (לך) [לן] לטמויי' משום דדמי לבשר, אבל מן האחרים קשה, ותירץ ר' דהא דמטמאי' לי' בפרק המוציא לאו משום דחשיב כבשר אלא יש שום קרא דדרשי' מיני' דדם נבלות (בשר) טמא ומסברא משערין ברביעית הואיל ויכול לקרוש אבל בלא רבוי לא חשבי' דם [כ]בשר ובמעילה [דף י"ז ע"א] נמי מפיק דם השרץ מוזה לכם הטמא אבל אי לאו קרא (דקשרו) [משרץ] לא הוה ידענא לי' (וה"ה דהעידה) [וההיא דהעידו] דהמנחות והנסכים פליגא אההיא דבית הלל כדאיתא התם, מ"ר. ומועלין בהן. מדרבנן אבל מדאורייתא (לו) [לא] כדאמרי' בפ' הוציאו לו בסופו [דף י"ט ע"ב] דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין (כו') [בו], וקשה לר' דהא [ב]מסכת מעילה [דף י"א ע"א] בפ' ולד חטאת משמע שמועלין מדאורייתא דתנן ר' שמעון אומר הדם קל בתחלתו ו(א)חמור(י) בסופו ובגמרא קאמר ת"ר מועלין בדמים דברי ר' מאיר [ו]ר' שמעון וחכמים אומרים אין מועלין מאי טעמא דמאן דאמר אין מועלין אמר עולא אמר קרא ואני (הנה) נתתי[ו] לכם שלכם הוא אלמא דמאן דאמר מועלין מדאורייתא קאמר ועל כרחין כשיצאו לנחל קדרון פליגי דאי קודם זריקה פליגי א"כ קשה דר' שמעון אדר' שמעון דר' שמעון קאמר מועלין ובמשנה קאמר דם בתחלה אין מועלין בו, ונראה לר' דל"ג התם מאי טעמא דמאן דאמר אין מועלין אלא ה"ג מאי טעמא אין מועלין ואמתני' קאי דתני דם בתחלה אין מועלין בו, מ"ר.
<h2>דף יז:</h2>
[פסחים כ"ד ע"א] הא אין לוקין על לאו שבכללות. הקשה ה"ר אליעזר ממיץ דהא במכות באלו הן הלוקין [דף י"ג ע"א] חשיב נותר פיגול וטמא שלוקין עליו ואמאי והא לאו (דידי') [דידהו] לאו שבכללות [הוא], ותירץ ר' דודאי לא יאכל כי קודש הם חשיב לאו שבכללות לגבי כל שבקודש אבל לגבי נותר שמפורש בהדיא דכתיב [שמות כ"ט] ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קודש (הם) [הוא] לגבי דידי' לא חשיב לאו שבכללות ופיגול נמי גמרינן בעון עון מנותר ואכתי קשה הא דאמר בפ' בתרא דמכות [דף י"ח ע"א] גבי זר שאכל עולה לפני זריקה לוקה חמש דפריך התם [ולילקי] משום [ד]ר' אלעזר דכל שבקודש פסול ומאי קושיא הא לאו שבכללות הוא וכן הא דפריך התם ולילקי נמי משום כל שהוא בכל[י]ל תהי' בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו.
<h2>דף יח:</h2>
[פסחים ל"ג ע"א] ומינה מה תרומה בכזית כו'. תימה דבסוף כל התדיר [דף צ"א ע"ב] ובפ' כל המנחות באות מצה [דף ס"ב ע"א] ובפ' בתרא דמנחות [דף ק"ז ע"א] איכא מאן דאמר דר' סבר דון מינה ואוקי באתרא וא"כ (הכי) [הכא] נמי נימא ואוקי באתרא מה מעילה דממון בשוה פרוטה אף מעילה דאכילה (כו') [כן] ואע"ג דאיכא מאן דאמר התם לר' דון מינה ומינה מ"מ היכי פריך הכא כל כך בפשיטות דקאמר (שרא) [שדא] בי' נרגא, וצריך לחלק דהכא לא הוי מעין דון מינה ומינה דשאר דוכתי וא"ת אמאי לא מפרש לא אם אמרת בשאר מצות שלא חייב מיתה עד דהוי כזית בכדי אכילת פרס תאמר במעילה דאפי' בעינן כזית הא אמרי' דצירף [את] המעילה לזמן מרובה (כדתנן) [כדתניא] בפ' הנהנה [דף י"ח ע"ב] ושמא אי ילפי' מתרומה ילפי' לגמרי שלא יצטרף. מה תרומה במיתה אף מעילה במיתה ומינה מה תרומה בכזית אף מעילה בכזית. תימה לר' דהכא משמע דמאן דיליף חטא חטא סביר' לי' דמעילה בכזית כמו תרומה (ורבי') [ורבנן] נמי דפליגי עלי' ואמרי באזהרה סבירא להו ג"ש אי לאו דכתב בו ולא במעילה כדאיתא בסוף אלו הן הנשרפין [דף פ"ג ע"א] ובשאר דברים שלא לענין מיתה (אפילו) [ילפי'] מעילה מתרומה כדאמרי' במס' מעילה בפ' הנהנה [דף י"ח ע"ב] וא"כ מאי טעמא דרבנן דלא בעו כזית לענין מעילה דאמר[י] לא אמרו שוה פרוטה אלא לענין מעילה אבל לתרומה עד שיש בו כזית וקשה נמי בפ"ג בשבועות [דף כ"א ע"ב] גבי הא דתנן היכן מצינו באוכל כל שהוא שהוא חייב דפריך בגמ' והרי הקדש פי' דלא בעינן כזית (דאדרבה) [דעדיפא] הוה לי' למפרך והרי תרומה דכיון דסבירא לי' בהקדש כל שהוא בתרומה נמי כל שהוא דהקדש מיני' ילפי', גי'.
<h2>דף יט.</h2>
[פסחים ל"ב ע"ב] כי יאכל פרט למזיק. פי' דלא משלם חומש אבל קרן משלם דהכי מוכח ב(ס)פ"ב דיומא [דף פ"א ע"א] דאמר ר' יוחנן זר שכיסס שעורים של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש דאמר מר כי יאכל פרט למזיק וכן בפרק השואל [דף צ"ט ע"ב] דאמרי' התם האי מאן דגזל (חפוצא) [חביצא] דתמרי כו' מה שאין כן המזיק את ההקדש דלא משלם חומשא דאמר מר איש כי יאכל פרט למזיק וההוא קרא היינו מה דכתיב גבי תרומה וסבירא לן דאתקש אהדדי נמי בג"ש ועל ההיא דהתם קשה לר' דמשמע גבי מזיק הקדש קרן (מהא) [מיהא מחייב] ובפ"ק דבבא קמא [דף ז' ע"א] אמר לא בא הכתוב אלא לגבות (מן הניזקין ומן העדיות) [לנזקין מן העידית] ק"ו להקדש מאי ק"ו להקדש אילימא דנגח תורא דידן לתורא דהקדש שור רעהו אמר רחמנא אלא באומר הרי עלי מנ(ח)ה לבדק הבית כו', ומדלא קמשני לעולם בנזקין וכגון אדם שמזיק הקדש משמע שלא הי' חייב מזיק בהקדש אפי' קרן ומהא דמסקי' במעילה פ' הנהנה [מן] ההקדש [דף י"ט ע"א] אקשי' רחמנא לתרומה מה תרומה פטור אף הקדש נמי דבר אכילה כי מזיק לי' פטור מש(ו)ם ליכא למיפרך דאיכא למימר פטור מחומש דוקא כי ההיא דבבא מציעא, ומיהו אכתי פשטא (דשמעתין) [דשמעתא] דהתם קשיא דמשמע דלא מקיש הקדש לתרומה אלא מידי דבר אכילה וזהו תימה דלעיל מההיא יליף בג"ש דחטא חטא (במה דברים אמורים) שאין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע כמו תרומה והתם על כרחין אפילו מידי דלאו בר אכילה.
<h2>דף כ.</h2>
[פסחים כ"ו ע"א] שאני היכל דלתוכו עשוי. פי' בקו' ואין הנאת צלו נאסרת שאין זו דרך הנאתו וא"ת והא לא כתיב בי' אכילה וא"כ אפילו שלא כדרך הנאתו אסור י"ל משום דמעילה ילפי' חטא חטא מתרומה במס' מעילה בפ' הנהנה [דף י"ח ע"ב] ובתרומה כתיב אכילה, ולי נראה משום דהיכל מחובר ואין מעילה במחובר והא [ד]אמר דתלוש ולבסוף חברו יש בו מעילה כדמוכח במס' מעילה בסוף פ' הנהנה [דף כ' ע"א] הני מילי הקדישו ולבסוף חברו אבל חברו ולבסוף הקדישו לא כדמוכח התם והיכל חברו ולבסוף הקדישו הוא כדאיתא נמי במעילה בסוף ולד חטאת [דף י"ד ע"א] דאמר שמואל בונין בחול ואחר כך מקדישין, מיהו קשה מהא דאמר במס' ערכין פרק האומר משקלי [דף כ"א ע"א] גבי המשכיר בית לחבירו והקדישו כו' וקאמר כיון דדר בי' נפיק לחולין ומדנפיק לחולין אלמא יש בו מעילה מדאורייתא ובבנאו תחילה מיירי, וצריך לומר דההיא דסוף הנהנה (ד)דחויא בעלמא הוא דקאמר ריש לקיש אבל לפי האמת יש בו מעילה, וא"ת והא גבי ע"ז בפ' כל הצלמים [דף מ"ח ע"ב] תנן דאסור לישב תחת האשרה י"ל דאשרה דרך הנאה דלצל עשוי' ועוד דגבי ע"ז לא כתיב אכילה ואפי' שלא כדרך הנאה אסור, מ"ר.
